חנה אימו - באזכרה במלאת עשר שנים למותו

דרורי שלי

במקום הזה, בו שיחקת כה רבות בילדותך בחרנו להנציח אותך, לא בעצב ולא בדמעה אלא ביצירתיות ובשמחת חיים. מהאובדן הקשה שלנו רצינו להצמיח פינת חמד. מהגעגועים העזים העוטפים אותנו, שאפנו לבנות לך אנדרטה ייחודית וסביבה מקום בילוי נעים לילדים והוריהם.

מהם הדברים המשמעותיים באמת שאנחנו צוברים במהלך שנות חיינו? לא נכסים חומריים, לא כסף ותכשיטים, אלא רק חוויות שנחרטו עמוקות בליבנו, קשרי אהבה ורעות שהשכלנו ליצור. מעשים טובים שעשינו לחברינו וגם לזרים, שלפעמים מוקירים ומשמרים את רגעי החסד האלו שהענקנו להם.

אתה דרורי, לא הספקת בתשע עשרה שנותייך לצבור הרבה חוויות. לא יצרת שפע של קשרי אהבה ורעות, לכן אנחנו מעצימים את החוויות שעברנו איתך, על מנת שנוכל לשמר אותך, את זיכרונך ולהפיח בו רוח חיים, למרות הקיפאון. זה נשמע פרדוקסאלי ומופרך אבל אנחנו מנסים ליצור את היש מתוך האין, את האור מהשחור, ליצור התחדשות מריקנות.

אנשים מבוגרים שיחלפו על פני הגינה הזו שהקמנו, יעיפו מבט או שניים וימשיכו את דרכם, אולי יהיו אדישים לסיפור הפסלים שבגינה. אבל לבטח ילדים, שעדיין לא איבדו את סקרנותם הטבעית ואת תומם, יישאו מבט חוקר אל אימם וישאלו "אמא מה זה? אפשר להיכנס ולהציץ מהחור הזה? למה יש כאן ביצים? "

לילדים שיישחקו בגינה הזו יהיה קל להתחבר לעולם של דינוזאורים, ביצים ואפרוחים. הם ייהנו לגעת בחומר, להתיישב בתוך הביצה או להציץ מבעד לחריץ שלה אל העולם מסביב. לרכב על הברווז הצבעוני, התרנגולת ולגלוש במגלשות.

אמם תקרא את השלט ותספר להם שפעם לפני הרבה שנים, היה ילד קטן, סקרן וחמוד שקראו לו דרור. כששאלו אותו הוריו "מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?" הוא חשב וענה "ברור שהביצה קדמה לתרנגולת" "מה פתאום, הרי התרנגולת בוקעת מהביצה" "כן" ענה הילד הקטן "זה נכון, אבל לפני שהיו תרנגולות היו דינוזאורים, וחלק מהם בקעו מביצים, לכן הביצה הייתה קודם, לפני התרנגולת".

אם גם אמו של הילד תהייה סקרנית, היא תקליק בטלפון הנייד שלה על השלט או שתחזור הביתה ותרשום במחשב את צמד המילים "דרור גרנות", כך תוכל להיות חשופה לעוד חוויות מחייו של דרור יקירנו שהעלנו באתר האינטרנט שהקמנו לזכרך.

אתה דרורי, תמיד חשבת מחוץ לקופסא ולכן רצינו שהמקום הזה יהיה מותאם לראש המיוחד שלך, לחוש ההומור המדליק שתמיד הצחיק אותנו כל כך. אפרת, אחותך אמרה שהפסל לזכרך חייב להיות שונה מאנדרטאות אחרות, כי אתה לא היית אדם רגיל, חשיבה יצירתית תמיד אפיינה אותך, לכן זה מחייב גם אותנו.

בעקבות סיעור מוחות משפחתי, ביחד עם אפרת, עינת ודב, החלטנו לקחת אמירה תמימה וחכמה שאמרת, ולהפוך אותה לקונספט של גינת משחקים ואנדרטת ההנצחה. בחרנו לשלב את תרומתנו לקהילה ביחד עם סיפור הנצחתך.

אפרת איתרה את הפסל היצירתי גיל שדה שמתמחה בפיסול של עולם משחקי ילדים, ויחד איתו התחלנו לעבד את הרעיון ולהפוך אותו ממשפט של ילד קטן לגינה שלימה שלבשה אט אט את הצורה שאנו רואים היום.

במקום החידלון והאין אונות של המוות, אנו נאחזים בחוויה שעברנו ביחד איתך. מלטפים רגע טהור, מזקקים אותו והופכים אותו למשהו מוחשי. אנחנו מקימים כאן גינה של צחוקים וכיופים להרבה ילדים. לקחנו רגע יחיד שהתקיים בעבר הרחוק והפכנו אותו לאגדה מסופרת, שהיא עצמה התמזגה עם מקום קסום, נחבא בין העצים ובין הבתים. מקום בו יצטלצלו קולות ילדים מאושרים.

בימים אלו ממש, עתיד להצטרף אלינו נכד נוסף, בנם של עינת ולירון. לידה זו בסמוך כל כך לאזכרה שלך דרור, גורמת לי להבין עוד יותר לעומק את מעגל החיים. לחוש בעוצמה רבה את פעימות ליבי ואת מחוגי הזמן המתקתקים שנייה שנייה, כבר עשר שנים. בעומק ליבי אני מגלה שם בתהומות - תחושות שלא הייתי מודעת להן, תהיות, יכולות ותפילות שלא פיללתי.

אני נפעמת מהחיים החדשים הנובטים להם בשלווה במי הרחם, לצד החיים שאיבדנו, שיכלו להיות כה מרתקים ותוססים. סערה גדולה מטלטלת אותי בין גלים גבוהים של שימחת החיים המתחדשים, לבין העמקים של החידלון והאבדון. אתמול, לפני עשר שנים בדיוק חוויתי את רגעי השפל של חיי ואתמול, הנכד החדש שלי סימן את תחילת דרכו אל אוויר העולם עם הצירים הראשונים. האם זו מקריות או יד מכוונת שלך דרור? האם שוב רצית להדגים לנו את חוש ההומור המיוחד שלך? אני מסוגלת לראות שם למעלה בשמיים את בת הצחוק בעינייך.

הגינה הזו שלך, מסמלת עבורנו התחדשות, יצירה ואהבה. היא נולדת לה במקביל ללידה הצפויה, היא נהגתה באהבה רבה במקביל לפני תשעה ירחים, פסל אחרי פסל עד שהגינה צמחה לתפארת. עבור נכדינו תמיד היא תהיה הגינה של דרור, אותו לא זכו להכיר, אלא רק בתמונות. עבור חברינו, ילדי השכונה ומשפחותיהם יהיה זה מקום מפגש עם דמיונם, מחשבותיהם וחלומותיהם.

על קברך רשום המשפט: "הקסם שלך, החיוך המדהים, חריפות המחשבה וחוש ההומור שלך דרורי, וטוב הלב, אתה בלתי נשכח". אכן הותרת את חותמך עלינו, דרורי, למרות המשך הקצר של פתיל חייך.

אני צועדת איתך יד ביד, מרגע לידתך. אמא אף פעם לא מותירה את ילדיה לבד, אפילו כשהיא רחוקה מהם. אני איתך דרורי, בכל אשר אלך. נשימתי משולבת בנשמתך והחיוך שלי מקרין לעולם, גם את החיוך המדהים שלך.

אני מבקשת להודות מכל הלב לעיריית כפר סבא, החל מראש העיר יהודה בן חמו שהסכים ללוות אותנו במסע היצירתי הזה, יחד עם עובדיו: חזי ברזני, ירדנה ויזנברג, דורון בקנשטיין וראומה כהן שסייעו לנו במהלך הדרך. תודה חמה במיוחד שלוחה לאורן וולשטין ועירית מויאל ממחלקת גנים ונוף שללא הסיוע שלהם, הגינה לא הייתה קיימת ועומדת כאן היום. עוד תודות מיוחדות שלוחות לפסל היצירתי גיל שדה ולאריק לפלר מחברת באלו, שנקשרו לפרויקט בעבותות ליבם מהרגע הראשון בו נפגשנו עימם.

לכל חברינו וחבריהם של דרור, אפרת ועינת שמחזקים אותנו כבר עשר שנים תמימות במילה טובה, חיוך והרבה אמפטיה, אנו מודים לכם שאתם נמצאים כאן בשבילנו. אני מזמינה אתכם, בשמו של דרור, להביא את הילדים והנכדים שלכם לשחק בגינה הזו ולחשוב ביחד איתם: מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות