מרגלית דודתו - באזכרה במלאת עשר שנים למותו

אמרה האם –

לאבד ילד פרושו

לגדוע את נשמתך

אמר האב – לאבד את יקירך פרושו

לחיות בתוך מאפלה

אמרה האחות –

לאבד אח כמותו, פרושו –

לטבוע בבאר הדמעות

אמרו ידידיו –

לאבד חבר ורע פרושו –

לגעת בפצע הבכי המאבן



דרורי, 10 שנים עברו מאותו יום מחריד

תמיד היית מורח לנו מריחה של חיוך על הלב,

תמיד היית מוזג לנו מזיגה של אושר וטוב,

תמיד היית מערבב לנו ערבוב של שקט וסערה

תמיד היית מראה לנו מראה של יופי פנימי וחיצוני



שקעת בצללים,

הורדת מסך על ייסוריך,

פרקת יגונך ברז וסוד

ואנו לידך ואתה בליבנו.



מבעד לערפילי הזיכרונות

מעבר למחיצות הזמן

מזהיר זכר האדם והד חייו

אשרי האיש שאוהביו מלוים אותו בליבם יום-יום

ודוממים ביום השנה למותו



קראו לך דרור

ועתה – אתה אור גדול

האור מלווה אותנו בלכתנו

מיליוני קווים של אור מחברים בינינו



היה שלום דרור-אור יקר

דודתך מרגלית




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות