גידי חברו - באזכרה במלאת עשר שנים למותו

התיישבתי לכתוב לך מכתב, אבל מה כותבים לחבר טוב כל כך שלא דיברת איתו כבר 10 שנים? זה לא שלא דיברתי איתו, זה שהוא לא דיבר איתי, הוא הפסיק לדבר עם כולנו לפני 10 שנים. לפני 10 שנים, ביום הארור ההוא, היו לי שתי שיחות איתך, דרור, האחת קצרה מאוד, האחרונה, והשנייה ארוכה מאד, בשיחה הארוכה, דרור, דיברת על לעשות שינוי בחיים שלך ולהתנתק מהמעגל הקרוב שאתה מכיר ולנסות דברים אחרים, רצית לקחת מרחק מאיתנו, מכל מה שאתה מכיר, וכאב לך, כל כך כאב לך, היום אני מבין עד כמה כאב לך, באיזשהו שלב אמרת לי שאתה מרגיש כמו מערבולת, מערבולת של רגשות.

דרור, תמיד היית עקשן והבנתי שהחלטת סופית לתפוס מרחק מאיתנו, מהמוכר, מהחברים שלך, באותו זמן לא הבנתי לאיזה סוג של מרחק התכוונת, אבל אחד הדברים האחרונים שאמרתי לך באותה שיחה, הייתה: "דרור, אתה אולי מפסיק להיות חבר שלי, אבל אני לא מפסיק להיות חבר שלך" התכוונתי לזה אז. אני חושב שהבנת כמה אני מתכוון לזה, כי התקשרת אליי כמה שעות אחר כך לשיחה הקצרה הזאת, השיחה שאני שומע שוב ושוב בראש, דרור. מבחינתי אנחנו עדיין חברים ואתה לקחת מרחק מאיתנו, אני עצוב לגבי זה היום לא פחות מאשר הייתי באותו יום כשאמרת לי את זה לראשונה.

אמרתי לך את אותו משפט לפני 9 שנים, כשהיינו ב"שנה לזכרך" והיום 10 שנים לזכרך, זה אותו משפט, בדיוק אותה תחושה שלא דוהה. הדבר האחרון שאמרת לי הוא תמסור לכולם שאני נורא מצטער, אז דרור, גם אני נורא מצטער. אתה חסר לי.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות