יאיר חברו, באזכרה במלאת שנה למותו

אני זוכר את דרור כבר מאז שהיינו בכיתה ד' בכיתת "ישי" (ילדים שוחרי ידע) שם הכרנו והתיידדנו, אבל התקרבנו באמת כשהיינו יחד בתיכון.
מהר מאד גיליתי שלי ולדרור יש הרבה במשותף ומאז דרור היה במעגל הראשון של החברים שלי.
היינו מדברים הרבה, יוצאים ביחד ולומדים ביחד (כשלדרור היה כח ללמוד).
אחרי הכדורסל היינו חוזרים ביחד מבית הספר ובהליכות הארוכות האלה קישקשנו על מוזיקה, NBA, גיוס ומה לא?

תמיד כשדיברתי עם דרור הרגשתי שיש לי עניין עם ראש חריף ופיקח, תמיד יכולתי ללמוד ממנו משהו חדש.
התרשמתי מהדעות המוצקות שלו לגבי הרצון שלו להתגייס לקרבי וגם מהזכרון המדהים שלו לשמות ומספרים של שחקני הניקס ושל הפועל חיפה בכדורגל.
מתקופת הצבא אני זוכר איך דרור סיפר לי בהתחלה על הטירונות, שבאמת לא קל, אבל הוא שמח במסלול בו הוא בחר.
אני ממש זוכר את הלילה של מסע הכומתה שלהם וששמחתי לשמוע שהוא סיים וקיבל את הסגולה.
דרור המשיך לאימון המתקדם ופשוט היה לי ברור שיוציאו אותו למכ"ים.
אני זוכר שבתקופת הקורס הוא סיפר שלא קל ולא כל כך כיף, אבל בשבוע האחרון של הקורס הוא סיפר איזה כיף אדיר זה בשבילו להחזיר את הציוד.
חשתי ממש כבוד כלפיו כשהוא סיים מסלול קשה כל כך וגם הפך למפקד.

מאד התרגשתי לראות אותו מקבל את דרגות הסמל בטקס בלטרון, זה באמת היה מעמד מיוחד.
אחר כך התרשמתי מאד מהרצון שלו לקבל טירונים, שזו העבודה הקשה ביותר - " לחנך" ילדים שרק עכשיו התגייסו, דרור קיבל בסופו של דבר את האפשרות להגשים מישאלה זו ולהתחיל את הטירונות של מחזור נובמבר 02 ולמרבה הכאב לא הספיק לסיים אותה.
דרור, היית לי חבר מדהים ולמדתי ממך כל כך הרבה.
תמיד אזכור את קר הרוח שלך ואיך סיפרת לי בשקט על הקושי, אך גם הסיפוק האדיר שחווית בפיקוד על חיילים שהיית להם אבא ואמא.
תישאר אצלי בלב לתמיד. יהי זכרך ברוך





  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות