איציק, חייל של דרור, באזכרה במלאת שנה למותו

הזיכרון האחרון שיש לי ממך, קרה באותו יום בו נשבענו לצבא הגנה לישראל, אני וחברי לפלוגה.
זה היה אחד הימים החשובים והטעונים בחיי. אני וכל הנוכחים באותו יום הרגשנו שגם בשבילך אין זה עוד סתם יום מן השורה, שגם בשבילך זהו יום חשוב ומלא גאווה - למרות שאתה כבר עברת את הטקס הזה. כל הזמן חייכת והיית מאושר. חשנו את הגאווה בפנייך כשראית איך החיילים שלך סיימו את המסע המפרך כמו גברים, נשבעים על גבי התנ"ך לצה"ל.
אבל עכשיו כשאני חושב על זה, כל מה שאני זוכר ממך זה חיוך אחד גדול.
אף פעם לא נשארת אדיש למתרחש ובמיוחד לא לחיילים האישיים שלך מהכיתה.
אם משהו היה מצחיק אותך, לא היית יכול להסתיר את החיוך.
אם משהו היה מטריד אותך - לא היית מתפשר לעולם.
היית שונה משאר המפקדים, את זה כולם ראו ולא הכחישו.
עכשיו אני בטוח שאתה עדיין גאה בנו - בפלוגה שלך ובמיוחד בכתה שהיתה תחת פיקודך.
אנחנו מסיימים בימים אלו את המסלול וחלק נכבד מהכתה שלך יהפכו להיות מ"כים וחלקם כבר מ"כים.
כולם רוצים לשמור בכך את זיכרונך ולהמשיך את הדרך בה הלכת.
אני עוד מעט, בעזרת השם, הולך להיות מ"כ בצה"ל ואני מקווה שאני אצליח, אבל אין לי מה לדאוג - היה לי מורה מ צ ו י ן !
תמיד תישאר בזיכרוננו ובלבו - יהי זכרך ברוך.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות