חנה אימו - באזכרה במלאת שש שנים למותו

דרורי שלי.

גדוד רותם סיים עכשיו לחימה בעזה, אלוף מישנה אילן מלכא שהיה בזמנך מפקד בסיס האימונים בו הדרכת את חניכיך, מכהן כיום בתפקיד מח"ט גבעתי והוביל את חייליו במערכה הקשה, בשטח הבנוי של רצועת עזה, בגבורה עילאית.
לירון גיסך, היה שם במילואים, גם המפקד שלך רז וחייליך.
אתה לא היית איתם שם ברגעים הקשים ואולי בעצם - כן היית.
היית - כמו שאתה איתנו בלב עמוק פנימה.
אתה נמצא במחשבות שלי, אתה במבטים שלי.
אתה בין העננים בשמיים, שולח זרוע ארוכה לתינוק המתוק החדש של אפרת.
לעיתים אני רואה את החיוך הענקי שלך. מריחה את הריח שלך ומתווכחת איתך, כמו שאהבת.
בייחוד אהבת להתווכח על הסוגיה "האם יש אלוהים?". כיום אתה נמצא בקירבת אלוהים, יודע הרבה יותר טוב מכולנו את התשובה לשאלה, אבל לא מגלה לנו - לתוהים והמקשים.
אני מלטפת את המיטה שלך שתמי מציעה שוב ושוב - אולי תשוב?
אני ואתה משחקים לכאורה במשחק מחבואים אכזרי.
אתה מתחבא לך שם בשמים, בין ענפי העץ בעצם אתה יכול להתחבא בכל מקום ולי כמעט אין יכולת לגלות אותך.
בכל יום שעובר אתה פורש בינינו עוד שכבת מגן שהופכת ברבות הימים והשנים ליותר אטומה, גורמת לתחושת קהות, מגבירה את תחושת האובדן.
איך אני יודעת זאת?
בשנה הראשונה ממש הרגשתי אותך צועד על ידי, נושם את נשימותי, מדבר מגרוני. העור שלי היה ממש שקוף וראו דרכו את כל העצבים החשופים, המתוחים, הכואבים.
ממש הצלחתי להרגיש אותך דרך כל ששת החושים שלי ודרך כל פיסות העור שבגופי.
עכשיו חלפו להן כבר שש שנים ושכבות המגן שאתה פורש מדי יום ביומו מקשות עלי את הגילוי שלך.
אתה מתחבא ממני היטב מאחורי שכבות המגן שאתה בונה ואני נואשת.
מבקשת אותך בתפילותי ונענית ריקם.
מבקשת אותך בחלומותי ואתה בשלך.
אולי אני לא מתאמצת מספיק? אולי לעצום עיניים חזק חזק, כל לילה לפני השינה ולהתחנן שתבוא אלי לרגע בחלום, איננה השיטה המתאימה? אולי בבקרים אני מפספסת, כאשר ממש לפני שאני פוקחת את העיניים, אני סורקת את חלומותי, בתיקווה לזכור ולו רסיס קטן אחד של חלום עליך, של תמונתך, קולך, מגע ידיך.
רק לעיתים רחוקות אני זוכה ואז אני מאושרת וכואבת, כאילו נגעתי באש שורפת נדירה.
אז אני מחבקת את רסיס החלום הזה בחוזקה ולא עוזבת כדי שלא יישמט מידי אל ים החיים השוטף, הקוצף.
למדתי לאחרונה שהחלומות נבנים מדי לילה על מצבור החוויות החדשות שאנחנו עוברים מדי יום, על כל הדברים החדשים שלמדנו ולכן אני מבינה עכשיו מדוע האתגר שלי הולך וגדל בכל יום שחולף. אין לי חוויות חדשות איתך ואף פעם כבר לא יהיו.
אבל אני לא מתייאשת, כי אני מאמינה בעמידה באתגרים ואני בטוחה שכח הרצון שלי יצליח להפגיש בינינו. ולו רק בחלומותיי.
אני מוכנה גם להסתייע בעזרה מידידי ולפני כל העדים המכובדים האלו אני שוטחת בפניך את בקשתי - תן לי קצת לנצח במשחק המחבואים בינינו.
לסיום - אני רוצה לקרוא לפניכם את שירו האחרון של אהוד מנור, בשם קירבת אלוהים המסתמך על פסוק מספר תהילים.
אני רואה אתכם,
בבית ברחוב,
שומע את קולכם
ממשיך אותי לכאוב -
ואני, קירבת אלוהים לי טוב.
מה לי בשמים?
מה לי בעפר?
אני איתכם מתחת
ומעל ההר.
מה לי בשמים?
מה לי באין קץ?
אני יורד בגשם
ועולה בעץ.
אם תזכרו אותי,
לעד לא אעזוב,
וגם אחרי מותי
יש דרך לאהוב -
ואני, קירבת אלוהים לי טוב.

גם אני לעד לא אעזוב אותך.
אוהבת אותך מאד מאד ולעולם אמשיך לאהוב ולא לכעוס.
אמא


  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות