עינת אחותו- באזכרה במלאת אחת עשרה שנים למותו

דרורי.

היום יום המשפחה. ואנחנו, במקום לחגוג כמו משפחה נורמלית באיזו מסעדה טובה, נמצאים שוב פה. בבית קברות. באזכרה שלך. בפעם ה-11.

בילדותי תמיד חשבתי שיש לי את המשפחה המושלמת. תמיד היה אצלנו רעש ובלגן. משחקים ותחפושות. אף פעם לא אמרו לנו לא כשרצינו להזמין חברים. וארון הממתקים תמיד היה מלא בכל טוב. וגם אנחנו, האחים, למרות כל המריבות, תמיד אהבנו, והיינו קשורים. עם התבגרותי עוד יותר התגאיתי שיש לי אחים כאלו. שאני יוצאת איתם לבית קפה. שאני מנהלת איתם שיחות נפש.

באבחת ירייה אחת הכל התרסק. הרעש והבלגן התחלפו בשקט עצוב. המשחקים והתחפושות התחלפו בארגון טקסים וכתיבת קטעי זיכרון. אשליית הקרבה התנפצה. ארוחות משפחתיות מלוות תמיד בטעם מר. משהו חסר.

היום יש לי משפחה קטנה ומקסימה משלי, אבל אני נרתעת מיום המשפחה. דיבורים על משפחה, על ילדות ועל נוסטלגיה שנואים עלי. כי אני לא יכולה לחשוב על זיכרון ילדות אחד בלי שתמונתך תצוף לי מול העיניים והכל ייצבע בשחור. השאלה שאני הכי מפחדת ממנה היא כמה אחים יש לך. לכי תסבירי. ולכי תסבירי שפעם היה מושלם. באמת. ורק בדיעבד הכל התחרבש.

אז יום משפחה שמח אח שלי. מקווה שאתה חוגג גם בשבילנו שם למעלה. כי אנחנו לא ממש במצב רוח לחגיגות היום.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות