עינת אחותו, באזכרה במלאת שתים עשרה שנים למותו

יושבת בחדר. תמונות שלך מפוזרות מולי. תמונות של ילד קטן ומתוק ובלונדיני, מחייך וצוחק. תמונות של שלושתנו, באמבטיה, בגן שעשועים, רוכבים על סוסים, מתחפשים. תמונות שלך כנער מתבגר, חתיכי. לעיתים רציני. לעיתים צוחק.

ועוד עשרות תמונות צפות לי בראש. זכרונות קפואים מרגעים משותפים. שלנו, משחקים כדורגל ביחד על הדשא. שלנו. מתגוששים ורבים וזורקים אחד על השני נעליים. שלך, מתווכח עם תמי בארוחת צהריים. שלך, עקשן וצודק, צודק כל כך תמיד. שלנו, ביחד, בדרך לבית ספר. שלנו, מתרוצצים בבית, מנסים לארגן איזו הפתעה להורים שתיכף יחזרו.

שלך, על המיטה, ביום של הפרידה, עצוב ומדוכא ומיואש. שלך, כמה ימים אחרי, בטלפון, מעודד ואופטימי. שלך, ביום שלפני, בכותל, מתרגש ואנרגטי כל כך. שלי, ברגע האימה בו הבנתי מה אירע.

ועוד הרבה תמונות צפות לי בראש, אבל הן יישארו שם לנצח בדמיון. שלך, רוקד עם דור על הידיים ביום חתונתי. שלך, משתולל עם יונתן ואיתמר על הדשא. שלך, סתם קופץ לקפה, מספר איך בלימודים, בעבודה. שלך, בשיחת טלפון, סתם לשמוע מה נשמע. שלך, עם כולנו בארוחת ערב משפחתית באיזו מסעדה. שלך, בשר ודם ולא רק זיכרון רחוק או אבן קרה.

מתגעגעת אליך דרורי. נורא.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות