עינת אחותו, באזכרה במלאת ארבע שנים למותו:

ארבע וחצי שנים אחורה:
יש לך יומולדת. אתה בן 19. בשבת אפרת ואני לוקחות אותך לקניון שבעת הכוכבים. למסע קניות לכבוד יום ההולדת שלך. עוברות בין חנויות הבגדים. מכריחות אותך למדוד עוד ועוד. גאות באח החתיך שלנו. בסוף אתה מתרצה ונותן לנו לקנות לך כמה חולצות. שעדין שוכבות בארון שלך. אחרי זה אנחנו יושבים לקפה ומדברים על הכל. ממש על הכל. כביכול לא היו בינינו סודות.

ארבע שנים וחמישה חודשים אחורה:
אפרת מתחתנת. אתה מגיע אחה"צ מהצבא. מת מעייפות. משתדל בכל זאת להתחבר לשמחה המשפחתית. כשמיכאל שובר את הכוס וכולם קופצים אחד על השני בחיבוקים ובנשיקות, אתה מתכופף. מנסה לאסוף את שברי הכוס כמו שאפרת ביקשה ממך. כולם אומרים לך לעזוב. ומה לעזאזל אתה עושה. אבל אתה בשלך. כמו האח הכי מסור בעולם.

ארבע שנים וחודש אחורה:
אנחנו נוסעים כל המשפחה לנופש בים המלח. לכבוד היומולדת של אבא. אתה מגיע לבית מלון ישר מהצבא, יום אחרי כולם. אנחנו מבלים. הולכים לספא. יוצאים לארוחת ערב. מרימים כוס יין לכבוד אבא. כמו משפחה מאושרת.

ארבע שנים ושבוע אחורה:
באתי הביתה לכבוד הבחירות. גם אתה הגעת. הלכת לבקר את אחד החיילים שלך וחתכת אחרי. אני יוצאת בערב. כשאני חוזרת אני רואה אותך יושב באוטו. בוכה. בדיוק נפרדתם. אני מנסה לנחם. להקשיב. לעזור. אני משכנעת אותך להיכנס הביתה ואנחנו מדברים לתוך הלילה. בסוף אנחנו הולכים לישון. אני מודאגת. אתה מרגיע אותי.

ארבע שנים וארבעה ימים אחורה:
אנחנו מדברים בטלפון. אני מדווחת לך על תוצאות הבחירות שרק פורסמו. מרץ ירדו מ-10 ל-6 מנדטים. אתה מתבאס. אתה אומר שחוץ מזה הכל בסדר. מצב הרוח השתפר.

ארבע שנים ויום אחורה:
אני בדרך לכותל. יש טקס השבעה של מחלקת הטירונים שלך. יש המון תנועה ולירון ואני במונית, מגיעים באיחור. הרחבה מלאה בחיילים ואני באטרף רצה מצד לצד. צועקת בשמך. מחפשת אותך. משתוקקת כבר למצוא. לראות.
כשאנחנו נפגשים הכל רגוע פתאום. אתה מחוייך ובמצב רוח טוב כל כך. אתה מדבר על יציאה לקורס קצינים ועל הלימודים שאחרי. אני מכירה בינך לבין לירון. בפעם הראשונה. כשלירון הולך הצידה אתה "מאשר" לי אותו. אומר שהוא נראה חמוד. אנחנו מלווים אותך לאוטובוס ואתה עולה. בדרך אתה נרדם. מתעורר רק בחיפה. אבא נוסע לקחת אותך.

ארבע שנים אחורה:
אני בירושלים. בחדר. לומדת למבחן. לפני שעה דיברתי עם אפרת. היא בדיוק אכלה איתך ארוחת בוקר וגם היא סיפרה שמצב הרוח שלך טוב. אני מאושרת.
בערך בחמש הטלפון מצלצל. החברים שלך על הקו. דואגים לך כי נשמעת מוזר מקודם בטלפון ועכשיו אתה לא עונה להם. אני מתקשרת לאמא בבהלה. הסחרור מתחיל. תוך חצי שעה אנחנו מגלים את האמת.
הכאב שבר אותך.


שנה וחצי אחורה:
נולדה לך אחיינית. קוראים לה דור. היא הילדה הכי מתוקה בעולם. היא כבר יודעת להגיד סבתא ובננה ופקק. זוכר שכשאפרת ומיכאל רק הודיעו שהם מתחתנים דיברנו בינינו ואמרנו איזה כיף יהיה לילדים שלהם, שיהיו להם שני דודים שכל כך ישקיעו ויפנקו? אז אני מקיימת את החלק שלי בעסקה. מה איתך?

חמישה חודשים אחורה:
לירון ואני מתחתנים. כל האנשים שאנחנו אוהבים באו לחגוג איתנו. כולם. חוץ ממך. לירון שובר את הכוס. ואף אחד לא אוסף את השברים.


  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות