חנה אימו, באזכרה במלאת שלוש עשרה שנים למותו

שלוש עשרה שנים למפץ הגדול שהפך את חיינו בחטף. עתה זה מעין אירוע בר המצווה של האין, אין דרור, אין בר, אין בן, אין מצווה.

את בר המצווה האמיתית חגגנו לך בשמחה ובצנעה עם משפחתנו המורחבת וחבריך הקרובים. נער קטן וצנום היית, הבוחן בעיניים תכולות ענקיות את עולמנו, תמיד מזווית קצת אחרת מהנערים בגילך. נער שלא מקבל כמובן מאליו את היקום. מרבה לשאול קושיות, להפוך בדברים, לחפש משמעות וזאת בדרך יצירתית, מחוץ לקופסא. תמיד חיפשת את הצדק, המשמעות ואת האמת. ניסית להסביר למוריך שיש זווית ראיה קצת אחרת לכל נושא. התווכחת, עמדת על דעתך, לא נרתעת מהשררה.

זכור לי כיצד באותן שנים, דרור לימד אותי ואת דב. הוא בחר נושאים שיתאימו לכל אחד מאיתנו. התייחס לשיעורים האלו בכובד ראש, כפי שלמד בעצמו בבית הספר. דב קיבל הזמנה בה נכתב "אתה מוזמן לשיעורי שח-מט ללא תשלום בהנהלתו של דרור גרנות. אם אתה מעוניין להשתתף בחוג, אנא אשר בחתימתך את השתתפותך והבא את הטופס אל דרור גרנות. בנוסף - יש להחתים גם את אביך ואת אשתך על אישור השתתפותך בחוג".

אותי דרור לימד ערבית ספרותית. בשיעור הראשון לערבית קיבלתי מחברת עליה נרשמו בכתב עגול ומהוקצע כל הפרטים שלי ושל המקצוע הנלמד. בשיעורים הראשונים למדתי בהדרגה את אותיות האלף בית המסתלסלות ואת הספרות השונות.

קיבלתי ממנו שיעורים מאלפים בכל מאפייני הכתב. הייתי תלמידה חרוצה ושקדנית שביצעה את כל שיעורי הבית שלה בכתב ברור במחברת. שורות של אותיות וספרות ציוריות ומתפתלות. חזרה אליי הסקרנות שהייתה מנת חלקי בצעדיי הראשונים בבית הספר, גמעתי בצמא כל הסבר. אני השתדלתי להיכנס במלואי לתפקיד התלמידה החנונית והוא לא איכזב בתפקידו כמורה. לא הרבה הורים זוכים לחבוש את ספסל התלמיד מול ילדיהם ולרכוש מהם כלים וידע.

בשיעורים המתקדמים בערבית התחלתי ללמוד מילים בסיסיות חדשות, מתנסה בהגייה זרה, משרבבת את שפתותי ולשוני על מנת לחקות את הצלילים שהשמיע דרור.

בבוחן הפתע שערך לי הייתי צריכה לענות על שאלות מורכבות, היה עלי לרשום תאריכים שונים עם הספרות הערביות ולפתור תרגילים חשבונאיים בערבית. הציון שקיבלתי היה קצת מאכזב – 82 עם הערה חותכת "נא להחתים את אבא ולא לפטפט במבחן הבא".

המקצוע החביב עלי באותן שנים היה כתב החרטומים המצרי העתיק. דרור המציא כתב חרטומים קדמוני, יצר מילון של הכתב והסביר לי בסבלנות רבה את סימני היסוד בכתב. הוא גם נתן לי תרגילים ושיעורי בית לא קלים.

הוא בדה ממוחו הקודח שמות מצחיקים למילות החרטומים. התקשיתי לזכור אותן משיעור לשיעור, אך השתדלתי לזכור את משמעות הציפורים המעופפות, הירח החסר, האנשים הרוקדים והשטרודלים העגלגלים שריחפו להם בחלל המחברת.

אבל בשלוש עשרה השנים האחרונות הדרכת אותי דרור בשפע של נושאים חדשים בעצם היעדרותך מהעולם הזה. למדתי ממך, פרק שלם ומורכב בהתמודדות עם רגשות האשמה והייאוש. איך לא לשקוע בשאול תחתית, לזקוף ראש בהדרגה ובעקשנות מעל פני המים הגועשים. כמו רוכב על הגלים הגבוהים, המנסה לתמרן את הגלשן הזעיר אני בודקת את כל הגבולות של החיים בצד המוות.

למדתי לאן מנתבים את כל הגעגועים האינסופיים האופפים אותי מרגע הקימה ועד שראשי מונח שוב על הכרית בלילה. הבנתי איך מסתכלים נכוחה בפני המוות, ללא השפלת ראש. איך בוחנים את המורכבות שלו וחשיבותו לחיי.

קיבלתי שיעור מאלף ממך דרור, על הדברים החשובים בחיים. למדתי להעריך ולטפח את המעגלים הקרובים לליבי. אני חשה שאתה שומר עלינו בעינייך החדשות מהמקום בו נשמתך מרחפת בימים אלו.

הבנתי שאני צריכה לפנות את הלב שלי מהצער והיגון הגודשים את כל חדריו, על מנת לחדש את הקשר איתך. ואכן הקשר בינינו ממשיך במימדים אחרים, אבל בעלי משמעות עמוקה עבורי. אתה משדר ואני קולטת בליבי ובמוחי. מנסה לחדד את חושיי ולקלוט את הדברים הנסתרים, מה נאמר בין השורות. אני משחיזה את עטי ואת חוט מחשבתי, מנסה לאחות את השברים באמצעות תמצית הסיפור.

פותחת באצבעות רועדות את המחברות שלנו, מתבוננת בכתב שלך ושלי, בוחנת את הסימנים המיוחדים שכיום אני מודה, קצת קשה לי לפענח. אני כן מצליחה לרדת לעומק מחשבותיך, לבגרות שלך, לחדות מחשבתך.

אני מסתכלת בתימהון על החתימה של סבא יעקב המתנוססת מעל דף ההזמנה לשיעורי השחמט של דב. הדף כבר מצהיב, אבל האנרגיות שלך זורמות מהדף אלי ואני רואה בדמיוני אותך ואת דב רוכנים מעל לוח השחמט. נזכרת בערגה ביצירות המשותפות במשפחתנו באותם ימים קסומים.

בימים ההם שלפני המפץ, למדתי ממך ערבית וכתב חרטומים מצרי. ב-13 השנים האחרונות, למדתי להלך בין הזיכרונות לבין הגעגועים, בין הכאב לבין הנחמות, בין ההנצחות לבין האזכרות.

והיום אני מקיימת ביחד איתכם, טקס מיוחד במינו שלא נודע כמוהו - בר מצווה של האין. בר מצווה הפוכה, חלולה, הקורעת את נשמתי ללא בר, ללא בן, אבל עם מצווה חשובה ואמיתית שכולנו שותפים בה.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות