התלמידה שובל יחיא, בטקס חלוקת מלגות בבי"ס גלילי

משפחת גרנות שלום רב,

אז איך מתחילים ? איך אוספים את המילים ? איך אוכל להעביר לכם את המסר שזה לא עוד מכתב תודה שאני מעוניינת לכתוב ? את מי לשתף בתחושותיי ולמי להודות בסופו של דבר ?

אז הצלחתי לענות על כמה שאלות..

"גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד קטן", אז אתחיל לכתוב את מה שעולה על ליבי, וכך אלקט את המילים.

משפחת גרנות היקרה, טקס הענקת המלגות הוא מעין מסורת שהתפתחה במסגרת תיכון "גלילי", אך אני בטוחה כי בכל שנה המעמד הוא שונה, תלמידים חדשים, מילות תודה חדשות ואתם פוגשים עוד בני נוער שזכו להכיר את משפחתכם המדהימה.

בחרתי להשתמש במשמעות שמו: חופש. לכן, אני מרגישה חופשיה לשתף אותו. זה בהחלט נובע מהרצון לנסות לכתוב משהו לאדם שאני כלל לא מכירה, אך הייתי רוצה מאוד להכיר.

אז אתחיל ב... שלום לך דרור.

שמי שובל יחיא, אני תלמידת כיתה י"ב בבית הספר התיכון שבו אתה למדת, תיכון "גלילי".

נכנסתי לאתר בית הספר, וניגשתי לפינת הזיכרון. נוכחתי לראות שאנדרטת הזיכרון שלך נמצאת ב"כיתה בטבע" ולקחתי נשימה עמוקה. לפני זמן מה, ביום בהיר הצענו התלמידים ללמוד ב"כיתה בטבע", אני יושבת על האבנים ומנסה לחשוב מה כל כך מיוחד ב"כיתה" הזאת ? מה הם שמות החללים של אלו שהאנדרטה לכבודם ? זהו אכן צירוף מקרים של ממש, כי עכשיו אני יכולה לומר את התשובה. ניסיתי למצוא מהי המשמעות המופשטת של צירוף המילים "כיתה בטבע". חשבתי על זה שבכיתה לומדים, מעשירים את הידע שלנו, ובטבע באופן כללי, אפשר לעשות כל מה שרק רוצים, ובמיוחד לגלות את איתני הטבע. עכשיו, אחריי שקראתי קצת עלייך אני מצליחה למצוא את מישור הצומת הקיים בין הכיתה לבין הטבע. מצד אחד, החלק של הטבע מבטא את היכולת שלך להיות חופשי בדעותיך ובעל חוש הומור, תוך הקפדה על שמירת זכותו לכבוד של כל אדם באשר הוא אדם, ללא קשר לדעותיו ואמונותיו.

מצד שני, החלק של הכיתה מבטא את המסירות הנרחבת שלך בכל הקשור לחיילים עליהם פקדת. הרצון שלך לשאוף למצוינות ולעשות כל שביכולתך כדי שלכולם יהיה טוב, להסתכל על הכלל ולא בהכרח על ה"אני" העצמי שלי.

שאפת שכל אחד מחייליך ירגיש גאווה בלב כמו שאתה חשת, שמרת בקנאות (במובן החיובי של המילה) על זכויותיהם של חניכיך, אך גם הקפדת לחנך אותם למלא את חובותיהם. עקבת אחר כל חייל בעין בוחנת ובדקת הישגים ונקודות תורפה שיש לחזק, גם אם זה בא לידי ביטוי במעקב שהצעת לעשות.

ניסיתי למצוא מאפיינים משותפים בינינו, מאפיינים שיגרמו לי להרגיש מחוברת אלייך יותר גם אם זה מרחוק, רציתי למצוא סיבה לכך שלא סתם קיבלתי מלגה על שמך. גיליתי ששנינו סקרנים, חוקרים כל פרט ופרט, לומדים, משקיעים, חושבים למה צריך ללמוד כל דבר ? מה נעשה עם זה בעתיד ? ובאופן כללי, לא אוהבים להשאיר משהו לא סגור. בעלי זיכרון מרשים במיוחד, וכמי שמדריכה במועדון "אקים", נלחמים על הצדק החברתי ושוויון זכויות ולא מסתם סיבה. במהלך הזמן הפנוי אני אוהבת לעזור לחברים שלי להשלים את החומר שפספסו בכיתה, ולא פעם קראו לי "המורה המחליפה", אז בדומה למסירותך המלאה לתפקיד שהתבטאה בשעות עבודה רבות שהקדשת לא רק בבסיס אלא גם בבית, מצאתי את עצמי מחברת דפי עבודה בשעות הלילה המאוחרות, על מנת שאוכל לדעת מה קצב ההתקדמות של כל אחד ואחת, וכן על מנת שאוכל לדעת במה להתמקד כשאכין את דף העבודה הבא.

אני מתקרבת לגיל 19, וכל שנה ושנה חווה את טקס יום הזיכרון בצורת מחשבה שונה, בשנה הקרובה היא תהיה שונה משתי סיבות: הראשונה, אני מתחילה מסגרת חדשה- הנקראת: צה"ל, ובשונה ממך- בחיל המודיעין, אני מוכנה להיות חלק מהארגון הגדול הזה ולתרום על הצד הטוב ביותר, בדיוק כמו שאתה תרמת. מוכנה להתקדם ולהיות מפקדת כיתה ולשבת ימים ארוכים כדי להבין שאם לא טוב לחיילים במסגרת שבה הם נמצאים, שום דבר לא שווה. כמו כן, מוכנה להיות במסגרת האחרונה שבה לקחת חלק, להתגאות בה, ושכתוצאה מכך המסגרת הזו תהווה לנו עוד מאפיין משותף. הסיבה השנייה, היא שהחל מהיום, בטקס יום הזיכרון כשינקבו בשמותיהם של חללי התיכון, אגיב אחרת, אדע על מי מדברים, ארגיש גאווה כששמך יוזכר, על כך שמצאתי כל כך הרבה מאפיינים משותפים בינינו, ועל כך שלמדתי אודותיך וממך לא מעט.

אני אהיה מוכנה ליישם ערכים אלו בזמן הקרוב, החל מהרגע שיקראו לי בכרוז לעלות לאוטובוס ולהתחיל את שירותי הצבאי.

דרור היקר, וודאי קשה לחשוב על כל כך הרבה תכניות לעתיד, מי היה מאמין שהכל נקטע בבת אחת.. העולם שתק.. הכל הופך להיות הבל הבלים, הכל מאבד חשיבות, רצונות, חלומות, שאיפות.. אבל אני מרגישה שאני כאן כדי למלא שליחות, כדי להמשיך את הערכים שאותם רצית להעניק לכולם, לשמור על הכבוד בין בני האדם, על הזכויות המגיעות לנו, לא לתת לאף אחד להכפיש את שמינו.

למדתי ממך שנועדנו לחיות במחשבה ש"אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד". למדתי שכדאי להשקיע, לשאוף למצוינות, אבל לא לשכוח שחיים רק פעם אחת. בדיוק כמו שאמרת: "אני נהנה מהחיים ואף אחד ושום דבר לא יכול להרוס לי אותם".

אז לסיום דרור, אני שמחה שיצא לי לקרוא קצת עלייך, להבין איזה מן בן אדם דגול אתה, אילו ערכים מבחינתך הם העליונים, על מה לא ניתן לוותר, מה צריך לשמר, איך להתמודד והחשוב ביותר, איך לגרום לאחר להיות מרוצה.

שמחתי לכתוב לך, אנצור את דמותך בזיכרוני, כשאשמע את שמך אתמלא גאווה, תודה על ההזדמנות שהייתה לי להכיר את משפחתך, ללמוד ממך ומקווה שאצליח ליישם את הערכים שהקנית לי במסגרת הבאה שלי- צה"ל.

לכם, משפחת גרנות היקרה, תודה על מי שאתם, תודה על לקיחת חלקכם בפרויקט "הענקת מלגות" מטעם המשפחות השכולות, תודה על תרומתכם שכלל לא מובנית לי מאליה, תודה לכם על הכוח שאתם מעניקים לי להמשיך הלאה למסגרת הבאה בראש מורם, תודה שאתם גורמים לי לדעת שיש מי ששם לב לנתינה הרבה שלי, תודה שגרמתם לי לעיין בסיפור חייו של יקירכם כי בלעדיכם סביר להניח שהשאלה "מה כל כך מיוחד ב"כיתת טבע" בבית הספר?" הייתה נשארת לגמרי כשאלה, תודה שאפשרתם לי ללמוד מבנכם, להתרשם ממנו ולהיות מוקסמת מהדרך שבה הוא חונך וחינך.

מאחלת לכם שתמיד תדעו לתת ולא לבקש. מאחלת שתמשיכו להסב אושר נוסף גם על לבם של אחרים, כמו שהסבתם לי. המשיכו להתמלא גאווה בדרור, דרור שתמיד יש לו מקום שמור בלבכם, ושמחה שיש לי את האפשרות להיות גאה ולהגיד שעכשיו יש לו מקום שמור גם בלב שלי.

בחרתי להעניק לכם את הדיסק של עידן רייכל. זמר ויוצר גדול שאני מאוד אוהבת. התחנך בכפר סבא, בדיוק כמו דרור וכמוני. בדיסק יש שיר עוצמתי שנקרא "לפני שייגמר", זהו שיר עם המון חיוביות ומאידך מודה על מה שיש ומאיפה שבאנו.

אני רוצה לקוות ולהאמין שכשתשמעו את הדיסק, תזכרו בדרור ז"ל שיצר את החיבור בינינו. לכן, כחלק ממילות השיר, מאחלת לכם בנוסף להמשיך: "לקום כל בוקר ולצאת אל החיים ולנסות הכול לפני שייגמר".

בהוקרה רבה,

שובל יחיא.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות