זכרון מבנית, חברתו

את דרור הכרתי בתיכון כשעבדתי בבורגר קינג בקניון ערים. דרור הכיר כמה חברים שעבדו איתי והיה פוקד את המקום לעיתים קרובות. בתקופה ההיא לא דיברנו אחד עם השניה אבל יש לציין כי היה קשה להתעלם מבחור תכול עיניים עם חיוך כובש ומעט ממזרי.

לאחר שסיימנו את התיכון ביקשתי מחבר משותף שימסור לדרור שהוא חמוד בעיני. זה היה ביולי ודרור היה מהראשונים בשכבה להתגייס.
לאחר שדרור חזר לשבת הראשונה הוא ביקש למסור לי כי הוא בדיוק התגייס לצה"ל ואינו יודע אם יוכל להצליח לנהל קשר בטירונות הקרבית בגבעתי.

בתור "ילדה" בת 18 שהתאהבה בבחור ובסה"כ רצתה להכיר אותו, תשובתו הייתה נראית לי תמוהה - או שהבחור לא מעוניין ולא נעים לו לומר או שבשונה משאר ביני גילו הוא לוקח ברצינות קשר זוגי עם בחורה.

לאחר שבוע, קיבלתי את הטלפון המיוחל מדרור שהתקשר והציע לי לצאת.


לאחר שקצת שיחקתי אותה קשה להשגה (אחרי הכל הבחור התקשר בשעה 21:00 בערב ביום שישי ולא יכל לצפות שמיד אענה לו…)

קבענו להיפגש. החיבור היה מידי.

הפגישה הראשונה נמשכה כשש שעות ולפני שנפרדנו דרור שאל מה אני עושה בבוקר, משלא היו לי תוכניות קבענו לנסוע יחד לים. ככה נמשכו להם שלושה ימים של חסד בהם דרור היה בחופשה מהצבא ואנחנו נפגשנו יום אחרי יום.

עם הזמן קיבלתי הזדמנות להכיר בחור רגיש, שקול ובעל עקרונות, בהם דבק באדיקות.

דרור גרם לי לחשוב גם על דברים שלעיתים נאמרים כלאחר יד, כמו התיאור "מיוחד" שפעם השתמשתי בו בשיחה איתו. דרור טען שכל אדם מיוחד: "תראי לי מישהו שאינו מיוחד והוא כמו כולם!! אין דבר כזה". למרות שיש אמת בדבריו, אני חייבת לומר שבנוסף להיותו מיוחד בשבילי, דרור היה אדם מיוחד במיוחד.



  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות