זכרונות מעידו, חברו

דרור ואני היינו חברים בערך מגיל שלוש. מהגן.
היינו ביחד באותו גן באנה פרנק, שהיה במרחק של 100 מטר מהבתים של שנינו.
היינו ביחד באותה כיתה כמעט כל היסודי.
היינו ביחד באותה כיתה בחטיבה.
היינו באותו תיכון. לא באותה כיתה כי דרור היה קצת יותר חכם ממני...

כשהיינו קטנים, היינו משחקים המון המון כדורגל. היינו גם ממש טובים בזה, שנינו.
אני הייתי השוער והוא השחקן.


אני זוכר שכמעט כל אחרי צהריים היינו נפגשים במעין מגרש מאולתר שצמוד לבית של דרור. מגרש שהיום אגב, נראה משום מה הרבה יותר קטן...
היינו מתאמנים ביחד. אני השוער והוא השחקן. תמיד חיכינו שיבואו עוד ילדים מהשכונה לשחק איתנו וכשהם הגיעו תמיד היינו משחקים - אני ודרור מול כל השאר. לפעמים שיחקנו נגד 3 ולפעמים שיחקנו נגד 6.
אני ממש זוכר מצוין את הרצון של דרור לנצח. זה היה לו כל כך חשוב, פשוט לא הייתה אופציה אחרת מלבד לנצח.
אני גם זוכר טוב מאד, למרות שאני משוחד, שתמיד תמיד ניצחנו. טוב נו, אולי כמעט תמיד.
אני גם זוכר איך דרור היה מתעצבן אם היינו מפסידים...
אני חושב שאחד הדברים שדרור אהב יותר מכל, אחרי לישון כמובן, היה לנצח. אם זה במשחק כדורגל, אם זה בויכוחים של שעות או אם זה במשחק מחשב.

דרור ואני היינו עושים הרבה בייביסטר על הבן של חברים של דב וחנה.
לילד, שהיום אם אני לא טועה עומד אוטוטו להתגייס קראו מתן.

דרור לקח את נושא הבייביסיטר כפרוייקט רציני..
הוא החליט להעביר את הילד המסכן מחנה אימונים שכמותו עוד לא נראה בארץ וגם לא בעולם..
הוא היה כל כך מסודר - הוא הכין תוכנית אימונים מפורטת שכללה אימוני כדורגל, אימוני ספורט ומה לא..
כשהייתי מצטרף אל דרור לבייביסיטר, לא האמנתי לסדר ולכל הפרטים שדרור תכנן לאותו מפגש.

כמה שנים אחר כך - את אותו סדר, ארגון ואכפתיות היה אפשר לראות מצוין בתקופה שדרור שרת כמ"כ טירונים קשוח.
הייתה לו מחברת מסודרת שכללה פרטים מא' עד ת' של כל החיילים שלו בצוות. כשראיתי את המחברת הזאת היא ישר החזירה אותי אחורה בזמן אל התקופה שדרור היה המ"כ הפרטי של מתן.



  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות