זכרון מיאיר, חברו

ההיכרות האישית שלי עם דרור התחילה איפשהו בכיתה ד', ביש"י. בתקופה ההיא החברות בינינו לא הייתה קרובה, אבל בכל זאת יכולתי עם הזמן להכיר את האישיות המיוחדת ואת המחשבה החריפה שלו. תמיד היו לו רעיונות ודעות מאוד מיוחדים ומקוריים. אחר כך, בתיכון, היינו באותה הכיתה והתקרבנו הרבה יותר. מהתקופה ההיא ומהתקופה של הצבא אני זוכר יותר סיפורים, כי היינו בקשר קרוב מאוד.

הנה דוגמא לדעות המיוחדות שהיו לדרור. לא יודע איך זה, אבל יש רגעים מסוימים שנצרבים בזיכרון גם אם לא קרה בהם משהו דרמטי. רגעים של יום יום, שפשוט נשארים בראש. ואת זה אני זוכר - דרור ואני עומדים בפינה של הרחובות מול בי"ס גלילי, ועל החולצה שלו כתוב מאחורה - "בראשית ברא האדם את האלוהים". נקיטת עמדה כל כך מוחלטת הייתה דבר שכיח אצל דרור, אבל מה שהיה ברור לגמרי הוא - שאם מישהו ינסה להתווכח עם דרור, גם אם הבן אדם הזה היה משה רבנו - הוא כנראה ישתכנע בסוף. אפרופו ויכוחים ושכנועים, איכשהו הוא הצליח לקבל אישור זקן בטירונות, בתקופה שבה יצאה פקודה גורפת שאין אישורי זקן למעט מקרים מאוד חריגים. כששאלתי אותו איך הוא הצליח לעשות את זה, הוא אמר משהו כמו - "שמע, דיברתי עם המ"פ, והסברתי לו את המצב". נו, קשה להתווכח עם זה.

עוד דעה מיוחדת שלו שאני זוכר: בסופשבוע צבאי של טירונות נסענו לשחק סנוקר ברעננה ואיכשהו עלה הנושא של חוץ לארץ, ולאן מעניין לנסוע. אני כבר לא זוכר על מה כולם דיברו, אבל אני מניח שדרום אמריקה והודו היו במרכז. ומה אומר דרור? "אני רוצה לנסוע למונגוליה!" - הכרזה מלאה בביטחון שאין ספק שזה המקום הכי מעניין בעולם! אחר כך הוא גם הסביר לנו למה ומה יש שם, אבל את זה אני כבר לא זוכר...

יצא ככה, וכמעט שאין לנו תמונות משותפות. גם כי זה לא יצא מחוסר מזל, אבל גם... כי דרור פשוט לא אהב להצטלם! זה דבר שהתגלה בתיכון. כשהכיתה יצאה ללונדון ועשתה סרט וידאו על הטיול שם הוא ניסה להיכנס לסרט כמה שפחות, למרות שבסוף לא הייתה לו ברירה.

אבל הזכרונות הכי ברורים והכי חזקים שנשארו לי מדרור הם מהתקופה שהוא היה מפקד. פשוט היה אפשר להרגיש שזה ממלא אותו כל הזמן. מאוד הערכתי אותו על הבחירה שלו במסלול כזה. הוא סיפר לי על הקושי והאחריות הגדולה שבתפקיד שלו, והבנתי שקשה לתפוס מה זה עד שלא חווים את זה. ובייחוד הוא היה מבסוט לקבל כיתה של טירונים חדשים. בשבילו זה היה השיא - לקחת חבר'ה מהתיכון וללמד אותם מאפס הכל. למעשה, כמה שנים אחר כך הייתי בצבא בכיסופים ועבדתי עם גדוד רותם - הגדוד של דרור. אז גם החיילים שלו כבר השתחררו, ומי שזכרו אותו היו הקצינים הותיקים יחסית. מדי פעם, בסיטואציות מסוימות, כמו זאת למשל, יוצא לי להרהר ולחשוב איך יכלו הדברים להראות היום.

בדיעבד אני יכול להגיד, שהקשר עם דרור השאיר אצלי חותם משמעותי והשפיע עלי ועל ההחלטות שלי בהמשך.

יאיר.



  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות