זכרון ממרגלית, דודתו


אחד הזכרונות הנצורים בליבי קשורים לנסיעה שלי עם דרור ושי לחו"ל. בשנת 2000 נסענו לביקור בארה"ב, אצל שוש, רון ומשפחתם. לחלק מזמן הביקור הצטרפה אלינו חנה.

היו לנו כשלושה שבועות של חוויה משפחתית חזקה ומרגשת, באירוחם הנפלא כתמיד של שוש ורון. כל העת הרגשתי כמלכה, כשמשני צידי דרור ושי מפנקים אותי, כל אחד - בדרכו.

רון, דרור ושי היו קליקה גברית מגובשת, נגד כל הנשים במשפחה, והיו להם הרבה בדיחות פרטיות משותפות. היו להם "שיחות בנים" מרובות על ספורט וגם התערבות נגד רון, שבה הוא הפסיד...

למרות הכרות רבת שנים, זו הייתה לי הפעם הראשונה שאני עם דרור יום ולילה, לתקופה יחסית ארוכה. כדודה פולניה מקובלת - הייתי בטוחה שאני מכירה אותו, והנה נגלו לי פנים נוספות - יפות ורגישות - של דרור: אם בהסתכלות על הטבע, העמקה ותובנות על פעולותיהם ומעשיהם של אנשים, עמידה על מימוש רצונותיו, חוש הומור אדיר וחשיבה מקורית. החיבור בינו לבין שי בכלל הביא למצבים שבהם התענגתי על הנסיעה פי כמה וכמה. במיוחד ציינתי לעצמי את השקט הנפשי שבו ניחן.

דרור נהנה מכל רגע אבל הזכיר כל העת עד כמה הוא רוצה לבקר באי אלקטרז, ואכן - הביקור במקום הפך ליום של טיול מעניין. דרור הכיר את סיפור המקום, את כל הפרטים ו"שלט בחומר". לעומת זה הוא רצה לעשות רפטינג וזה לא יצא אל הפועל, אבל הוא, בעדינותו הרבה לא התעקש על כך.

באחד הימים הרשנו לדרור ולשי (שהיו אז בתיכון) לנסוע לבד לסן-פרנציסקו והם הרגישו מבוגרים וגדולים!
ביום אחר עזרו לפסלת לפסל גוש של אבן על חוף האוקיינוס, וכמו תמיד - דרור עשה זאת ברצינות רבה.

אני נוצרת נסיעה זו בליבי כאוצר יקר מפז.




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות