זכרון ממיכאל, גיסו

אני עוד יכול להעלות בזיכרון את הפעם הראשונה שנפגשתי עם דרור.
הייתה זו שעת צהריים ודרור (אז כבן 13) אכל יחד עם עינת ארוחת צהריים שתמי הכינה.
אני ואפרת נכנסנו הביתה והתדהמה שלהם הייתה כפולה: לא רק לראות את אפרת ככה באמצע היום, אלא עם בחור...
אפרת "הזהירה" אותי מפני אחיה השובב לפני שהגענו, אבל דרור היה כולו נופת צופים ונכנס לבקר אותנו כמה וכמה פעמים כדי "להביא כיבוד" ו"לבדוק שלא חסר כלום".
דרור תמיד נתן לי להרגיש קרוב אליו ואהבתי כל פעם שהוא שיתף אותי באחת הפעילויות שלו.
אחת הפעמים שזכורה לי במיוחד היא משחק כדור רגל שהלכנו לראות ביחד - דרור, אפרת ואני.
היה זה משחק במסגרת אירופאית (גביע UEFA, שנת 2000) של הפועל חיפה ואייקס אמסטרדם.
לפני המשחק ותוך כדי דרור הסביר לנו על הקבוצה היריבה, על השחקנים של הפועל חיפה, על האצטדיון וכו...
דרור עודד את הקבוצה שאהד לאורך כל המשחק אבל זה לא עזר, המשחק הסתיים בהפסד 3-0.
אני זוכר שדרור הסביר לי, שאם כבר צריך להפסיד לאיזו שהיא קבוצה, אייקס היא הכי טובה כי הם קבוצה של יהודים...
בעיני, הפועל חיפה (וגם הקבוצה של היהודים מאמסטרדם) הם ירושה שדרור השאיר לי ואני מתכוון למלא את חלקי ולהמשיך לתמוך בהם (כשהפועל תעלה ליגה סוף כל סוף...)




  עיצוב: איה עיצובים                          Copyright - All rights reserved © כל הזכויות שמורות למשפחת גרנות